|
לשכת עורכי-הדין:
הקרב המיותר והאבוד-מראש
על
המשמרת השנייה
בבתי המשפט
(כולל מילואים והשלמות, מעודכן
ליום 26.6.03)
שר המשפטים הכריז על "פיילוט": מינוי של כעשרה
שופטים נוספים לבית משפט השלום בתל-אביב, על מנת שאלה יישבו במשמרת השנייה, ואם
הנסיון יצליח ...
טענת השר היא שאין זה כלכלי שהתשתית לא תנוצל
כראוי, דהיינו שאולמות המשפטים, אשר בבנייתם הושקעו משאבים רבים, יעמדו
שוממים-מאדם בשעות אחר-הצהרים.
והנה, מצאו להם ראשי המחנות בלשכה עילה להתהדר בה:
ההתנגדות להנהגת המשמרת השנייה: אלה מאשימים את אלה בהסכמתם למשמרת השנייה, ואלה
משיבים: אין זה נכון! התנגדנו כל הזמן!!!
האם כצעקתם?
נניח
שלא עושים את הפיילוט הזה.
נניח
שמנהיגים משמרת שנייה סמלית, של שופט אחד: אפשר להניח בוודאות כמעט מוחלטת
שעסקני הלשכה לא היו יוצאים מגדרם.
נניח
שהיו מכפילים, בלי פיילוט, כאמור, את מספר השופטים, ומאכלסים בכך את כל אולמות
המשפט, בשעות אחר הצהרים... צריך להיות כסיל מוחלט כדי לוותר על המתנה הזאת,
אשר פירושה הוא או הכפלת העבודה לעורכי-הדין, או הכפלת הזמן השיפוטי לאותה כמות
של עבודה.
לאחר שהעליתי
את הדברים לאתר עלה בראשי נימוק נוסף בעד הרעיון הזה: המשמרת השנייה, בהיקף מלא,
תביא למינויים של עוד כמה מאות עו"ד למשרות שופטים.
צריך להיות
מטומטם כדי לדחות את המתנה הזאת!
אבל בשורה
התחתונה מה שברור הוא זה ששר המשפטים לא יוותר, והציבור יעמוד מאחוריו, ולא
מאחורי המתנגדים למהלך הזה.
השאלות
שהוצגו כאן מוצגות גם בפורום שלנו. נראה איך הם יתייחסו לנושא.
אז במקום המריבות חסרות-התכלית בין עסקני הלשכה, עדיף
שהם ידרשו משרי המשפטים והאוצר התחייבות ברורה וחד-משמעית שאם הפיילוט יצליח –
המשמרת השנייה תורחב כך שכל האולמות יימלאו רינה ושמחה.
מילואים והשלמות
רבים וטובים ממוקירי זכרי שואלים אותי
הא כיצד. היאך אפשר לחייב אדם לעבוד בשעות לא-מקובלות, ואולי אפילו בשתי משמרות.
אפשר, ובצדק, להרחיב זאת הלאה,
ולומר כי ההגיון של המשמרת השנייה חל גם על המשמרת השלישית, ואם מנהיגים משמרת
שנייה אפשר להנהיג גם משמרת שלישית.
דברים כדרבנות, אלא שאם יש מישהו
הסבור כי תפס אותי עם המכנסיים למטה ובלי שיעורי-בית מוכנים מראש לכל שאלה – הוא
יתבדה, כי אני לא מפריח סיסמאות "קליטות" אלא בא עם תיזות הבנויות מן
המסד ועד הטפחות.
בסרט הזה כבר היינו
בבתי המשפט לתעבורה המשמרת השנייה
כבר קיימת כעשר שנים, אחרי שהגדילו את מצבת שופטי התעבורה בכ-50%, והשמיים לא
נפלו.
גם לא נתקלתי בעו"ד אשר ביקש
לנהל את המשפטים רק במשמרת הראשונה, ולא ניתן לו הדבר (ואם אמנם כך הווה – זה
באמת לא בסדר!).
היו גם נסיונות להשתמש בתירוץ
המשמרת הנוחה כדי לנתב תיקים משופט לא נוח לשופט נוח יותר, אבל ברוב המקרים
התשובה נמצאה בכך שלכל שופט היו ימים בשבוע בהם הוא ישב לדין במשמרת הראשונה,
וימים בהם הוא ישב בשנייה, וכאשר פתחת יומן, יכולת לבקש מה שרצית, ולא הייתה
לשופט כל סיבה לסרב.
המשמרת אינה "סמל
סטאטוס"!
את המודל הזה ניתן לקיים לא רק
בבתיהמ"ש לתעבורה, אלא בכל בית משפט, אבל כאן מתחיל הקושי אשר אף אחד לא
מדבר עליו: "שופטי הבוקר" רואים לעצמם פחיתות-כבוד לשבת במשמרת השנייה
...
והתוצאה היא שהמשמרת השנייה נחשבת
כעמדת-פשרה של המערכת, כאשר מצאי המועמדים-לשפיטה אינו מניח את הדעת: אומרים לו
למועמד בוא, תתחיל במשמרת השנייה, ואם תוכיח את עצמך כשופט טוב, נקדם אותך
למשמרת הראשונה ...
הנוהג הזה התחיל מבתיהמ"ש
לתעבורה, אשר נחשבו – ועדיין נחשבים – כ"מסלול כניסה" לכהונה של שופט
"רגיל" בבימ"ש השלום, ומי שלא מוכיח את עצמו – אנחנו נתקעים אתו
לכל החיים, כי הרי שופט גרוע לא מפטרים (האם בכלל יש שופטים גרועים?!). סלקציה
שלילית יקראון לכך במקומותינו.
אחר-כך באו בתיהמ"ש לתביעות
קטנות, אשר גם הם נוסדו כ"מסלול כניסה" – הביטוי הנכון הוא "קרש
קפיצה" – לכהונה של שופט-שלום "רגיל", וכעת, כאמור, רוצים
להרחיב את שיטת "מסלולי-הכניסה", ע"י הוספתו של
"מסלול" נוסף.
ועל כך אמרתי לפני שנים רבות:
נורמות פסולות הנולדות בבתיהמ"ש לתעבורה מחלחלות אופקית ואנכית לכל פינה
במערכת המשפטית, ומשם לכל פינה בשאר מערכות חיינו, ופני הדור כפני משפט התעבורה.
ועם כל הכבוד – משמרת-הבוקר
אינה "סמל סטאטוס". מי שבא לשפוט את עמו, יתכבד ויכיר בכך שלעם ישנם
אילוצי-תקציב, אשר חלק מהם מתבטא בצורך להשתמש באותו האולם בשתי משמרות.
ושופט שהעבודה במשמרות שונות אינה
לכבודו, שיפרוש מהתואר "כבודו".
הבטחונות
אומרים לי מוקירי-זכרי: חופש העיסוק שלי תצריך
להבטיח לי שלא אחויב לעבוד במשמרת השנייה.
אין לי כל בעייה עם זה, כי אחד מהתנאים שלי
הוא שלא יכפו על איש לעבוד במשמרת השנייה, ושהדבר יוסדר בתקנות, כך שאם שופט
יתקפרז, ויכפה על עו"ד להתייצב במשמרת השנייה, ניתן יהיה להתעלם מהחלטתו, ומה שהוא
יעשה או יפסוק יהיה void.
האם נחוץ יותר מזה?
הערות נוספות
ההערה האחת: כדוגמה – ולא אכנס כאן לשלל
הטיעונים והנימוקים – לבעייתיות של המשמרת השנייה נותנים לי מוקירי זכרי את
עורכות-הדין שהן אמהות לילדים קטנים. אבל
ישנן עו"ד צעירות אשר טרם זכו לחוויה הזאת, וישנן גם עו"ד מבוגרות,
אשר גוזליהן כבר עזבו את הקן, ולאלה גם לאלה דווקא נוחה העבודה במשמרת השנייה –
ומדוע לא נאפשר לפרט את חופש-הבחירה?
וההערה השנייה: זו
מזכירה לי את הסיפור על זקנה אשר נקרתה בדרכו של גדוד חיילים. אמרה היא לעצמה: אם
אתנגד, זה לא יעזור לי, כי הם צעירים, חזקים – ורבים, ולכן עדיף לי להתמסר
וליהנות, במקום להתנגד - ולסבול.
וכיוון שהקרב על המשמרת השנייה אבוד מראש,
לדעתי, לכן ציבור עורכי-הדין צריך לעשות הכל כדי להפיק ממנה את המיטב
ואת המירב, ובתנאים שידרוש לקבלת הסכמתו, שאם לא כן הוא יקבל את ההסדר הכי גרוע
מבחינתו.
עו"ד שמחה ניר
מועמד מס' 1
לראשות הלשכה!
לפורום
|