א
אדם נתבע למשפט. האם חייב הוא לנקוט פעולות כלשהן? האם חייב הוא להתייצב למשפט?
ואם לא
התייצב – האין זה בזיון בית המשפט?
ואיזה
סיכון לוקח הוא אם אינו מתייצב?
ב
מה עניין
לו לאדם לוותר על ההגנה במשפט?
יכול אדם לומר
לעצמו אני סומך על יושרו, הגינותו ומקצועיותו של בית המשפט, ואני בוטח בו, שהוא
יעשה עמי צדק, גם אם אני עצמי לא אעשה דבר, ואפילו לא אופיע במשפט.
מאידך,
יכול אדם לומר לעצמו אני עד כדי כך לא סומך על יושרו, הגינותו ומקצועיותו של
בית המשפט, ואני בוטח בו, שהוא יעשה עמי אי-צדק, גם אם אני אתגונן בצורה הטובה
ביותר, ואפילו אם אשכור לעצמי את פרקליט-הצמרת הטוב ביותר.
במלים
אחרות: כך או כך - חבל על הזמן ועל הכסף.
אבל יכולה
להיות לו לאדם גם סיבה משפטית מקצועית להישאר בבית, ולתת לבית המשפט לעשות את
מלאכתו כפי שיבין, ומי שלא נוהג כך, יכול להביא על עצמו את הפורענות, בכוחות עצמו.
לירות לעצמו ברגל.
טול,
למשל, מקרה בן ההזמנה-למשפט אינה חתומה כדין: אתה רשאי לצפצף על ההזמנה, אבל אם
בכל זאת התייצבת והתגוננת, ובסוף התוצאה לא הייתה לרוחך, אתה לא יכול לומר
"רגע-רגע, ההזמנה לא הייתה חוקית" (אבל
גם לך ישנם חריגים, כגון שאם כתב-האישום או כתב-התביעה (להבדיל מההזמנה למשפט)
אינם חתומים כדין, הפגם הזה לא יתרפא, גם אם תתייצב למשפט, ותנהל את הגנתך
לתפארה).
או, למשל,
מקרים בהם החוק קובע חובת "שימוע" לפני ההעמדה לדין (כגון בהליכי המשמעת
של לשכת עורכי-הדין): אם לא ניתנה לך זכות השימוע, אתה רשאי שלא להתייצב, אבל אם
התייצבת, לא יזקקו לטענתך, או שיזקקו וידחו אותה, ואחר-כך ערכאת
הערעור תגיד שזה באמת לא בסדר, אבל המערער התייצב וניהל את הגנתו, ולא נגרם לו
עיוות-דין...
ג
האם מותר
לראות את מי שוויתר על הזכות להתגונן כמי שהודה בנטען נגדו?
עקרונית
לא, כיוון שבכל מקרה קיימא לן כי "המוציא מחברו
עליו הראייה", אלא שבפועל הנהיג המחוקק כמה הסדרים אשר אינם עולים בקנה אחד
עם העיקרון הזה.
כך, למשל,
במשפט האזרחי רואים את מי שלא הגיש כתב-הגנה כמי שהודה בכל העובדות, ואת מי שהגיש
כתב-הגנה - כמי שהודה בכל העובדות אותן לא הכחיש. הוראות באותה הרוח ישנן גם לגבי
מי שהגיש כתב-הגנה, אבל לא התייצב למשפט, וכן ישנן הוראות מה צריך תובע להוכיח גם
בהעדר הגנה מצד הנתבע.
במשפט
הפלילי אין כתב-הגנה, אבל יכול נאשם, בדרך-כלל, להודות בכתב, עוד לפני תחילת
המשפט, בכל העובדות או במקצתן, וכן יכול הוא לטעון לעובדות נוספות, אבל במה שהוא
לא הודה במפורש, רואים אותו ככופר, ואם הוא לא מופיע למשפט – ישנן בחוק
הוראות מתי אפשר לשפטו שלא בפניו, ובכל המקרים האחרים כופין
את התייצבותו באמצעות צו-הבאה – התביעה חייבת להוכיח את כל העובדות בהן הוא
לא הודה.
במשפטי
התעבורה המצב שונה, וקיימות בחוק הוראות ספציפיות האומרות, לגבי רוב עבירות
התעבורה, כי מי שלא התייצב בתחילת המשפט או בהמשכו רואים אותו כמודה בכל
העובדות. שאלה בפני עצמה היא אם ההוראה הזאת, לפיה רואים כהפללה עצמית את
מחדלו של אדם מלהתייצב – אותה אפשר להגדיר כ"שתיקה ברגליים"
– עולה בקנה אחד עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אבל לצורך הדיון
כאן נצא מתוך הנחה שאין פגם "חוקתי" בהוראת-החוק הזאת.
אבל גם
במשפטי התעבורה, בהם ה"שתיקה ברגלים" הינה קריטית, לכאורה, עדיין קיימים
מקרים בהם, כאמור, עדיין כדאי שלא להתייצב.
כך, למשל,
ובנוסף לסיבות שאינו לעיל, ישנן דוגמאות אופייניות למשפט התעבורה, כגון כתב-אישום
אחד אשר מוגש לבית המשפט, וכתב אישום שונה הנשלח לנאשם (נשמע דמיון חולני? ממש
לא!). כמובן שאם כתב-האישום אשר קיבלת אינו מגלה עבירה, הרי בהימנעותך מלהתייצב
אתה "מודה" בעובדות אשר אין בהן כל עבירה, אבל אם תתייצב, ישפטו אותך
לפי כתב-האישום אשר מוגש לבית המשפט, והוא דווקא עשוי להיות תקין לחלוטין.
הפתרון,
במקרה כזה, הוא להישאר בבית, ולחכות לפסק-הדין, ואת ההתחשבנות עם התביעה לנהל בבית
המשפט המחוזי, בערעור, עם סניגור מקצועי, אשר יודע איך
להתמודד עם זה, מבחינה משפטית.
ד
הצגנו
בפתיח את השאלה אם אין כל סיכון בהימנעות מלהתייצב למשפט.
התשובה
היא שבכל דרך של פעולה יש מרכיב של סיכון, אבל גם בהתייצבות למשפט, ובניהול הגנה
"קונבנציונלית" ישנם סיכונים, והשאלה באיזה
סיכון לבחור היא שאלה נפרדת. שאלה מקצועית אשר עדיף להשאירה בידי סניגור מקצועי, אשר זו אמנותו.
ה
ועוד
הצגנו את השאלה אם בהימנעות מלהתייצב אין משום "בזיון בית המשפט", רחמנא
ליצלן.
התשובה
היא שאתה לא חייב לממש את זכותך להתגונן, ואם אתה לא חייב להתגונן, אין בכך שום
"בזיון". יתירה מזאת: במקום בו מותר לשפוט אותך בהיעדרך רק יודו לך על
זה שנמלכת בדעתך, וויתרת על הזכות "להטריד" את בית המשפט.
ישנה בעייה אחרת, המתעוררת כאשר בית המשפט אינו רשאי לשפוט אותך
בהיעדרך, ואז אי-התייצבותך עשוייה לגרור צו-הבאה, עם
שוטרים אשר ינקשו על דלת ביתך – וזה בהחלט לא נעים.
לכן אל
תעשה דבר, ואל תימנע מלעשות דבר, בלי להתייעץ קודם עם עו"ד-הבית שלך.
ו
מהו הדין
אם אי-התייצבותך לא נבעה מהחלטה-מראש, אלא סתם, משכחה?
האמת היא שאין
זה משנה כלל מדוע לא התייצבת, משום שאם אינך חייב להתייצב, אינך חייב להתייצב.
נקודה.
אלא שכאשר
תבקש לתקוף את ההליך, עשויים לשאול אותך אם נמנעת במכוון מלהתייצב, או לא, אם ידעת
שההזמנה אינה חוקית, או שלא ידעת, וכן הלאה.
הזהר משאלות
כאלה: אם תגיד שלא ידעת, יגידו שאתה מחפש "תירוצים-בדיעבד" למחדלך, ואם
תגיד שכן ידעת, יגידו שאתה ביקשת לעשות "תרגיל"...