|
יום שחור!!! על בזיונו של כלל 11א(8) לכללי השפיטה (סדרי העבודה
של הועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד-1984 ביום
6.5.2004 ישבה הוועדה לבחירת שופטים (להלן: ולב"ש), ובחרה כשופטי
בית המשפט העליון, בין השאר, את היועץ המשפטי לממשלה, עד לאחרונה, אליקים
רובינשטיין, ואת פרקליטת המדינה הנוכחית, עדנה ארבל, למרות הביקורת
הקטלנית אשר נמתחה עליהם בציבור. על התאמתם
של שניים אלה לתפקידם כבר דובר רבות, וכיוון שעכיו כבר מאוחר לתקן את המעוות, לא
אתייחס אלא לפן אחד בעבודתה של הוולב"ש: האם חשוב לה אמון הציבור במערכת
המשפט, או שהיא מצפצפת עליו? כלל 11א לכללי
השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד-1984, אומר: התכונות העיקריות הנבדקות והנשקלות לגבי מועמד ... הן אלה: - - - (8) תדמית המועמד בעיני הזולת בתחום
המקצועי ובחיי היומיום; ומה זה
אומר? זה אומר
שאפילו אם ה"זולת" הוא עדר של מטומטמים, שבעה מיליון בוזגלו, וכל
כיוצאים באלה, יש להתחשב בדעתם. בוודאי ובוודאי שיש להתחשב בדעתו ובעיניו של הזולת כאשר מדובר בציבור
אינטלקטואלי, או ציבור עורכי-הדין, ולא כל שכן ציבור של בני אדם שהם גם
אינטלקטואלים וגם עורכי-דין (יש כאלה). אבל, כאמור, תדמיתו של המועמד "בעיני הזולת" היא גם תדמיתו
בעיני הציבור הרחב, ואפילו הנבער-מדעת. בעיני כ-ו-ו-ו-ו-ו-ו-לם! ואין זה משולל הגיון: נשיא בית המשפט
העליון, אהרן ברק, מרבה לומר כי "לבית המשפט אין לא ארנק ולא
חרב, אלא רק אמון הציבור", וה"זולת" הוא, כמובן, אותו
"הציבור", מינוס המועמד עצמו, קרוביו, חבריו, דורשי טובתו – אשר
בעיניהם בוודאי שתדמיתו היא המשופרת והמשובחת שבעולם – ומינוס הוועדה לבחירת
שופטים, שהיא בוודאי לא ה"זולת" במקום בו היא צריכה להחליט מה
"הזולת" חושב. אין זה סוד שתדמיתם של שניים מהמועמדים אשרנבחרו זה-עתה לכהונת שופטים
בביהמ"ש העליון, עדנה ארבל ו-אליקים רובינשטיין היא בשפל
המדרגה. רוב המועמדים האחרים דשדשו אי-שם באמצע, ותדמיתם של חלק מהמועמדים הייתה
אפילו מצויינת, אבל השניים האלה, כאמור – ישמרנו השם. לאחד מהסקרים על תדמיתם של המועמדים, ראו כאן. בקשר ל"תדמית" של השניים האלה, נשמעות מכל עבר – בעיקר מכיוון
שר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד,
הטענות כאילו ה"השתלחויות" בהם נובעות מעמדתם האמיצה באכיפת
החוק, והן באות מכיוונם של אלה אשר נפגעו מעמדתם זו. נו, באמת!... ח"כ
גלעד ארדן נפגע מהם? הוגש נגדו כתב-אישום? הוא נקרא לחקירה?! הטענה הזאת, בדבר "נקמנות" ו"אינטרסים" היא, למצער,
אווילית: לכהונת שופט בבית המשפט העליון הגיעו בעבר כחצי תריסר מועמדים אשר
כיהנו בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, ועוד אחד אשר כיהן כראש אגף
החקירות של המשטרה (היום בתפקיד: ניצב משה מזרחי – האם גם הוא בדרך לבית המשפט
העליון?), ומעולם לא היה כנגד איש מהם מאראתון-של-התנגדויות כזה. והנה, הוועדה לבחירת שופטים, פה אחד, בחרה בשניהם לכהונה בערכאה
השיפוטית הרמה ביותר במדינה – למרות תדמיתם האיומה בעיני הזולת. מילא, דורשי-טובתם של השניים. מילא. מילא, מי שהבטיח להם משהו, ולא יכול "לשבור את המילה שלו".
מילא. אבל בוולב"ש ישנם גם חברים נוספים, המייצגים (או, לפחות, אמורים
לייצג) את הציבור הרחב: שר נוסף, שני ח"כים, שני נציגיה של לשכת
עורכי-הדין, אשר אף אחד לא היה "בעל עניין" בנושא. חלקם אף היו ערים
להסתייגויות, וסביר להניח שהם גם אמרו משהו בישיבת הוולב"ש, אבל כאשר
הגיע רגע-האמת, והיה צורך גם להצביע – כולם, עד האחרון שבהם, התקרנפו והצביעו בעד! ומה עם מועמדים אשר תדמיתם בעיני הזולת היא טובה-עד-מצויינת? יוק: אין
להם דוויזיות, אין להם פטרונים, הם לא קיבלו הבטחות. אבל אם תגיד שהם ביזו את כלל 11א(8), הם יתריסו כנגדך: באיזה סגנון
אדוני מדבר!!! ומה עושים עכשיו? גיל הפרישה-לקיצבה של השופטים אצלנו הוא 70 שנה, בעוד שגיל הפרישה הכללי
במשק הוא 65 שנה, ובמגזרים מסויימים (צה"ל, המשטרה ועוד) גיל הפרישה נמוך
בהרבה. במקום בו דרושה ערנות אינטלקטואלי, רעננות המחשבה ושמירה מפני הסתאבות
– יותר מאשר בכל מקום אחר – דווקא שם עושים את ההיפך. הגיע הזמן לתקן את המעוות הזה, ואם נעשה זאת עכשיו, ניפטר מעדנה בעוד
5 שנים (במקום עשר), ומאליקים בעוד 8 שנים (במקום 13). והרי לכם בונוס נוסף. |