פנחס (פיני) פישלר, עורך דין

PINCHAS (PINI) FISCHLER, ADVOCATES LAW OFFICES

משפטן, כלכלן, מוסמך במנהל עסקים

_________________________________________

אזרחי/מסחרי * פלילי * מקרקעין * מעמד אישי * תעבורה * דיני עבודה

רחוב צייטלין 1 תל אביב, 64956 1 Zeitlin st. Tel Aviv,

טל. 03-6964818 Tel: פקס. 03-6914231 Fax:

טל.03-6914230 Tel:

E-MAIL: gf-law@zahav.net.il

תל אביב 25 באפריל 2004 TEL AVIV

תיק: עמותת אומץ' 005 : ref

לכבוד, בדואר רשום + בפקס.

כב' חברי וחברות הועדה למינוי שופטים

באמצעות כב' שר המשפטים [יו"ר הועדה]

מר יוסף [טומי] לפיד

משרד המשפטים

רחוב צאלח א דין 29

ירושלים

מכובדי המלומדים, חברי הועדה הנכבדים,

הנדון: מרשתי – "עמותת אומ"ץ – אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי" -

כתב התנגדות למינויה של הגב' עדנה ארבל למשרת שיפוט בביהמ"ש העליון

מרשתי, עמותת "אומ"ץ – אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי", אשר על מייסדיה נמנים רבים וטובים ממקימי עמותת "אמיתי למנהל תקין וטוהר מידות" [להלן: "העמותה"], עמותה שמכלול חבריה תורמים תרומה נכבדה לציבור אזרחי מדינת ישראל, בהתנדבות ו"שלא על מנת לקבל פרס", מילאה ידי לפנות לכבודכם, באמצעות פנייה אשר זו, בכתב, ולהגיש את התנגדותה הנחרצת למינויה של הגב' עדנה ארבל [להלן: המועמדת] – למשרת שיפוט בבית המשפט העליון.

לבקשה מצורף ייפוי כוח חתום מטעם מרשתי.

בריישא לכתב ההתנגדות כאן, תבקש מרשתי, בבחינת מימושה של "חובת ההגינות ובנותיה", כי חברת הועדה הנכבדה, כב' השופטת דורית בייניש המלומדה, המזוהה אליבא דכולי עלמא כ"חברתה הקרובה" של המועמדת, תפסול עצמה, לא תשתתף ולא תיטול חלק באותו "מקטע" רלוונטי בישיבת הועדה, בבואה לדון במועמדת הגב' ארבל, בבחינת ייראה הצדק ולא רק ייעשה.

ואלו נימוקי ההתנגדות למינוי, עליהם סומכת העמותה את עמדתה לפסלות המועמדת בבחינת: ראשון ראשון – אחרון אחרון:

פרק א' – מנהל בלתי תקין – מקרה בודד או שמא - "שיטה"! ?:

1. פרשת ראש אח"ק של משטרת ישראל - ניצב מזרחי – הדלפה לאמצעי התקשורת:

1.1 בפרשת ראש אח"ק של משטרת ישראל - ניצב משה מזרחי – נתן דעתו כב' היועץ המשפטי לממשלה [דאז] הוא מר אליקים רובינשטיין – המועמד אף הוא, בפני ועדה נכבדה זו, להתמנות כשופט בבית המשפט העליון – והגיע למסקנות ולהמלצות המדברות בעד עצמן.

לעניין זה תפנה מרשתי להמלצות היועץ המשפטי לממשלה מיום 23/10/2003 במסמך פנימי מספר 29989 – 0004 – 2003 – תיק מח"ש 2403/02 - מסמך המדבר בעדו והמחזיק 164 סעיפים על 65 עמודיו.

נמצאנו למדים כי מסקנותיו והמלצותיו של היועץ המשפטי לממשלה, דאז, מר רובינשטיין, בפרשה זו, חמורות, לשון מזעור והמעטה, ובימים אלו ממש נמצא העניין נתון בטיפולו של השר הממונה, הוא השר לביטחון פנים, בהליך "שימוע" הצריך קודם להחלטה האם להורות ולהפסיק את שירותו של הניצב מזרחי, במשטרת ישראל, לאור המלצות ומסקנות היועץ המשפטי לממשלה.

1.2. אלא, שדעתה של הגב' ארבל, היא המועמדת, לא נחה, לשון המעטה, מחוו"ד מקיפה אשר זו, חוו"ד שיצאה מלפני הממונה עליה, מטעמיה ומסיבותיה.

1.3 או אז ובניגוד לדעתו/ עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, הוא זה הגורם הממונה עליה, יצאה הגב' עדנה ארבל, בדו"ח משלה, אם תרצו, בחוו"ד משלה, דבר לגיטימי לכשעצמו, אלא ש"אליה וקוץ בה".

בשניים חטאה המועמדת:

א. בהכנת דו"ח "אישי" – מוזמן - שיצא מלפניה יום אחרי הדו"ח שיצא מלפני הממונה עליה

- קרי ביום 24/10/2003. לצורך דו"ח זה "גייסה" המועמדת שתיים מכפיפותיה:

עו"ד יסכה לייבוביץ ועו"ד נאוה בו אור.

ב. בהדלפתו המכוונת - לאמצעי התקשורת.

1.4 נמצאנו לראות כי המועמדת בה עסקינן, נטלה את החוק, לידיה, וטרחה למהר ולהפיץ את חוות דעתה / המלצתה - הסותרת / הנוגדת לזו אשר יצאה מלפני זה הממונה עליה, אם תרצו, להדליפו בציבור, כך ממש, באמצעות אמצעי התקשורת, ב"קול תרועה רמה" [ירמיה לא], והכל, "מאחורי גבו" של הגורם הממונה עליה, הוא היועץ המשפטי לממשלה, וזאת, ללא ידיעתו, ללא הסכמתו, והכל, בדרך עקלתון – דרך פתלתלה , דרך החתחתים – דרך אשר מקומה לא יכירנה בשלטון החורט על "דגלו" את חובת תקינות המנהל הציבורי וניקיון כפיו – על חובת תום הלב, מחד, ו"חובת ההגינות ובנותיה", מאידך.

אמור מעתה: זה אומר בכה, זו אומרת בכה, אלא שה"תרבות הניהולית", אוי לה, נותרה לה – בבושתה – בכה היא ותבכה... על שעוללו לה מאז ימי תפארתה. לא "תרבות" היא, עוד, אף לא "ניהול תקין" - לא מינה ולא מקצתיה.

1.5 עניין זה, לבדו, מעיד ומלמד אודות מרד או מרי של ממש וחתרנות, במקרה הרע, מנהל בלתי תקין ושימוש נקלה, נפסד ופסול באמצעי התקשורת, בוודאי, והכל, בניסיון, לכאורה, להטמיע את עמדתה שלה, להשפיע [אם תרצה "להשתלט"] בדרך לא דרך, בכוונת מכוון לסכל / להכשיל את ממצאי הדו"ח שיצא מאת ומטעם זה הממונה עליה – כאילו באה "להכתיב" או לכפות עמדות / מסקנות / ממצאים – משלה – בבחינת " כופה עליו הר כגיגית" [שבת פח].

אמרנו "חתרנות" ומצאנו גם בהשאלה - בקוהלת רבא כך: "אחד חותר חתירה וכולם בורחים" בבחינת: די בחפירת אחד לפתח "מילוט" כדי שהרבים ינצלו זאת לנוס ולהימלט על נפשם... .

1.6 מעשה שכזה, כך תטען העמותה, הינו מעשה חמור, גובל הוא בפלילים, לכאורה, ומחייב בבדיקה צריכה, שטרם נתקיימה, ומלמד בוודאי על קשיי השתלבותה של זו המועמדת, היא הגב' ארבל, בארגון הרואה עצמו "נורמטיבי" המחייב והמחויב ב"תרבות ניהולית" מזוקקת, תקינה, תמת לב, היררכית, ומסודרת – יחד ולחוד - משום וכדי להוות דוגמא אישית בפני הציבור כולו בבחינת "נר לרגליו".

מרשתי תטען כי מעשי המועמדת מלמדים על ניסיון למרי / למרד כלפי הממונה עליה – הוא מר

אליקים רובינשטיין.

אמור מעתה: אם בארזים נפלה שלהבת – מה יעשו אזובי הקיר" [ראה: מועד קטן כה].

על כך כבר נאמר: "לא זו הדרך".

2. פרשת רוה"מ – מר אריאל [אריק] שרון – הדלפה [נוספת !] לאמצעי התקשורת

2.1 עוד בטרם "יבשה" פרשת מזרחי, ובטרם הוסרה היא מסדר היום הציבורי, המשיכה הגב' ארבל לנקוט בשימוש ב"תרבות ניהולית" קולקלת, מבישה, נפסדת, פסולה - בהעדר מתן דוגמא אישית, בציבור.

2.2 הפעם, יצאה הגב' ארבל, המועמדת, או מי מטעמה / משליחותה, לתקשורת, באמצעות "כתב חצר", ומהרה להפיץ ברבים – בפרהסיה - אודות המלצתה להגיש כתב אישום כנגד ראש הממשלה מר אריאל שרון.

וכמילות המשורר עוד בשנות החמישים המוקדמות: "יש חור בדלי, בדלי יש חור".

באה העמותה כאן ומשלימה [לנוחות] את מילות השיר מאת המשורר: "תסתום אותו יוסף או יוסף או יוסף" ... [אולי יטה אוזן כב' השר הממונה, שר המשפטים, הוא השר יוסף [טומי] לפיד ויעשה לסתימת הפרצות – בהזדמנות זו ממש].

2.3 ידעה המועמדת, הגב' ארבל, לפחות אמורה היתה לדעת, כי על פי החוק הנוהג במדינת ישראל, רק היועץ המשפטי לממשלה, הוא ורק הוא המוסמך להורות על הגשת כתב אישום כנגד ראש ממשלה.

למרות זאת, טרחה המועמדת לעשות שימוש פסול, נפסד ונקלה בתקשורת, פעם נוספת, על מנת "לדווח" ברבים, אודות המלצתה שמא יושפע הימנה, הממונה עליה, "ייכנע" לה ו"יאמצה" לחיקו – בדלית ברירה... . ותתמה מרשתי: אם זו אינה השפעה בלתי הוגנת מהי השפעה בלתי הוגנת?

2.4 הנה כי כן, עניין לנו ב"שיטה" בבחינת: "קרדום לחפור בה", אצל המועמדת, "לרוץ" לה - לתקשורת - ולהדליף, לכאורה, את חוות דעתה, ממניעיה הנסתרים.

2.5 ויודגש: מרשתי אינה מפנה אצבע מאשימה כלפי המועמדת כמי "המדליפה", חלילה, אלא טוענת כי כל עוד לא נחקרה הפרשה, בין במח"ש בין במשטרה, אין למהר ולאשר מועמדותה, עד אשר יתגלה מי הוא / היא שאכן עמד מאחורי הדלפה נפסדת אשר זו – אם תרצה: "מי נתן את ההוראה" ... .

שוב באה העמותה לכלל דעים כי הגב' ארבל לוקה בהבנת "סדרי מנהל תקין" מהו, ואין היא מבינה "תרבות ניהולית" [תקינה ו"תקנית"] מהי ... עוד בטרם הגענו לחובת "תום הלב".

2.6 מרשתי תבוא ותטען כי המועמדת, נושאת, בכל מקרה, באחריות, מתוקף כך שהיא עומדת בראש פרקליטות המדינה, באשר לצורך לשמור על הסודיות הנדרשת, במהלך סדרי ונהלי עבודה תקינים, ולמנוע כל דרך וכל אפשרות להדליף חוו"ד / המלצות / מסקנות לתקשורת – בטרם עת.

אמור מעתה: השימוש באמצעי התקשורת, כ"במה", "שופר", "זרוע", "ערוץ" בכל הקשור למלאכת פרקליטות המדינה, משום לקדם "צרכים", "אינטרסים", "מניעים", "כוונות", הינו שימוש פסול ונפסד.

2.7 ותתמה העמותה, תקשה ותשאל: מי יתקע כף לידה, או לידי הציבור כולו, כי מחר, כעת חיה, עת תמונה המועמדת בה עסקינן, כשופטת בית המשפט העליון, לא תמהר היא לתקשורת, באותה ה"שיטה" [הנפסדת והפסולה] ממש, ולא תדליף, חלילה, פסק דין, והכל, בטרם עת, עוד בטרם נחתם פסק הדין על ידי מי מחבריה השופטים? אמור מעתה: הנכווה ברותחין – ייזהר בצוננין.

שהרי, "תרבות ניהולית" קלוקלת, המוטמעת כך נדמה, באופייה ה"מקצועי" של המועמדת, תלווה אותה [כך דעת האדם הסביר] גם במקום העבודה החדש בבחינת לבוא ולכפות דעתה "הר כגיגית".

או אז: ירד קרנו של בית המשפט העליון הנכבד - בעיני הציבור – לשאול התחתיות - ואת הנעשה לא ניתן יהא עוד להשיב.

2.8 לא זו אף זו: העמותה תטען כי עסקינן בפרשה פלילית, לכאורה, שעניינה הדלפה של ממש לתקשורת, בכוונת מכוון, ממניעים פסולים וזרים, פרשה המזכירה את פרשת עו"ד ליאורה גלט ברקוביץ - לעניין מקרה דומה.

2.9 העמותה תטען כי חובה מוטלת על משטרת ישראל לחקור בפרשה, בין בהוראת היועץ המשפטי לממשלה, בין ביוזמת המשטרה, ועד לסיומה של החקירה [המתבקשת / הנדרשת במקרה זה] יש בצריך להקפיא את מבחן מועמדותה של הגב' ארבל כמועמדת למשרת שיפוט בבית משפט עליון – והכל, עד לקבלת ממצאי החקירה ומסקנותיה.

הנה כי כן, הביאה מרשתי שתי דוגמאות, מן התקופה האחרונה ממש, מעשי הדלפה לאמצעי התקשורת, ללמד על "שיטה" ולא על "מעידה" חד - פעמית גם לא כמקרה או אירוע "חד פעמי" – אלא "שיטה" נפסדת ופסולה.

העמותה תפנה לעניין זה גם לאסתר רבא ב: "משרבו דייני שקר – רבו עדי שקר" - לאמור: קיומה של "שחיתות" במערכת המשפט תחלחל היא גם אל הציבור כולו – זה תוצאיו של זה זו נגזרת של זה.

2.10 מצורף לכתב ההתנגדות עותק מכתב הפנייה מטעם מרשתי, ליועץ המשפטי לממשלה, מר מני מזוז, פנייה המדברת בעדה – פנייה אשר מהווה חלק בלתי נפרד מכתב ההתנגדות כאן .

פרק ב' - הצורך / ההכרח במבחן תחקיריו של העיתונאי החוקר מר

יואב יצחק אודות המועמדת:

3.1 מרשתי מבקשת להפנות את הועדה הנכבדה למכלול תחקירו של העיתונאי החוקר מר יואב יצחק לעניין המועמדת.

3.2 עיקר התחקירים מאת ומעט מר יואב יצחק - נושאם ב:

א. "פיצויים בתחבולה ובכחש" – נפנה גם לדו"ח מבקר המדינה [מאי 2000] הקובע כי המועמדת קיבלה פיצויים מקופת המדינה באופן בלתי תקין על אף שפעלה בתום לב.

ב. "אישומים נגד אישי ציבור".

ג. פרשת מר אורי ארבל – הוא בעלה של המועמדת – וקשרי הגומלין בין המועמדת לבין אהוד ברק – רוה"מ לשעבר בכל הקשור למשרה הולמת – בעבורו - לאיושה.

3.3 מרשתי מצרפת בזאת, כנספח לכתב ההתנגדות, את תמצית התחקירים ותטען כי כל עוד לא נחקרו הפרשות החמורות, על ידי הרשויות המוסמכות, בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, אין למהר ולאשר את המועמדת לשמש ולכהן כשופטת בבית המשפט העליון הנכבד.

נספח זה מהווה חלק בלתי נפרד מכתב ההתנגדות.

פרק ג' - "מבחן היכולות" – הידענות, ההישגיות, ה"משקל הסגולי":

4. מרשתי תטען כי הגב' ארבל שימשה בעבר כשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב במשך כחמש שנים.

4.1 מרשתי סוברת כי המועמדת, כשופטת בבית המשפט המחוזי, לא בלטה, באופן מובהק, לשון המעטה, מזעור, נימוס בתפקידה זה – מהלך 5 שנים - כשופטת בבית המשפט המחוזי.

4.2 מרשתי סבורה כי לא יצא מלפני המועמדת, ולו פסק דין אחד "לרפואה" אשר מהווה בעיני משפטנים, "אורים ותומים", "מקור גאווה", "גבוה מכל עם" [שמואל א ט].

4.3 אמור מעתה: ראוי וטוב לה לוועדה לנסות לבחון ולאתר מהו אותו "משקל סגולי" שמצוי, או שמא אינו מצוי אצל המועמדת, פרי פסקי הדין אשר יצאו מלפניה.

4.4 שאל והקשה מעתה: באיזה פסק דין, כזה אשר יצא מלפני המועמדת, "תרמה" המועמדת, "תרומה של ממש" ל"קהיליה המשפטית", ל"קהיליה האקדמית" לבוא להתהדר ולהתפאר בו – להתברך בו - פסק דין המשקף חשיבה משפטית מקורית וייחודית, מעמיקה ויצירתית, ורסטילית, כזה אשר ניתן ללמוד הימנו אודות "התאמתה" / "ייחודיותה" - לשמש ולכהן במשרת שופטת - על כס בית המשפט העליון הנכבד.

4.5 הנה כי כן, סבורה מרשתי כי חובה מוטלת על הועדה הנכבדה לבוא לשאול ולבחון אותן "תפוקות" שיפטיות / משפטיות שיצאו תחת ידי המועמדת - אל מול אותן "תשומות" שקיבלה היא – מהמדינה - לצורך העשייה – "קרדום לחפור בו".

4.6 אמור מעתה: תטען העמותה כי יש לשאול כאן ועכשיו: היכן היא אותה "הטיפה משלי – בים הכללי" לאמור – תרומת "משקלה הסגולי" של המועמדת ברמת השפיטה, ברמת הידע המשפטי, ברמת ה"תרומה המשפטית" - מבט מקצועי בוחן - רטרוספקטיבי – ללמד על העדר תרומה של ממש מצד המועמדת ל"עולם" המשפט בישראל, בכלל, ל"קהיליה האקדמית / המשפטית", בפרט – העדר "משקל סגולי" חיובי - המעורר ספיקות באשר להתאמת המועמדת מלשמש כשופטת בבית המשפט העליון.

פרק ד' - הצורך ב"מבחן השוואתי" - "הטובים לשיפוט":

5. לחלופין, גם אם תמצא הועדה את המועמדת "ראויה" להתמנות למשרת שיפוט בבת המשפט העליון, דבר אותו מרשתי אינה רואה, תבקש מרשתי לבצע "מבחן השוואתי" מאותו "בנק" מועמדים מכובדים, מלומדים וראויים הניצבים בפניה – מבין שורת 15 המועמדים.

5.1 מרשתי תטען כי רשימת המועמדים האחרים – להוציא את המועמד מר אלייקים רובינשטיין – רשימה נכבדה עליה נמנים ידענים כגון הפרופ' מיכאל קורינאלדי והפרופ' רות גביזון ועוד רבים , מעמידה מועמדים אחרים – טובים יותר - ראויים יותר – מלומדים יותר - לבוא ולשבת על כס השופט בבית המשפט העליון תוצאי "מבחן השוואתי" ודאי אל מול המועמדת בה עסקינן - וביחס אליה – לאחר "מבחן השוואתי" מקצועי ונטול פניות.

5.2 מרשתי טוענת כי על פי כל "מבחן השוואתי" שייעשה, על המבחן האיכותי והכמותי, יחד ולחוד, על פי כל קריטריון וקריטריון, יימצא כי המועמדים האחרים, בהם הפרופסורים מיכאל קורינאלדי ורות גביזון עולים, כדי מובהקות של ממש, עשרות מונים, בידענותם כי רבה, בניסיונם, בכישוריהם, ברמתם המשפטית / המקצועית, על מבנה אישיותם, אומץ ליבם, צנעתם, ייחודיותם, ומזגם השיפוטי מזו המועמדת - הגב' ארבל.

אמור מעתה: "הטובים לשיפוט", ודאי בבית המשפט העליון, כור מחצבתנו.

5.3 מצינו לפני כבודכם, רבים וטובים הימנה, באופן מובהק, מתוך רשימת המועמדים הרחבה, במבחן אובייקטיבי, נטול פניות ואינטרסים.

פרק ה' - מבחן "ההישגיות" – "הישגי" המועמדת בתפקידה האחרון

כפרקליטת המדינה:

6. העמותה סבורה כי חובה על הועדה, לשקול ולבחון בכובד ראש האם ראויה המועמדת לשמש כשופטת בבית המשפט העליון לאור מבחן "הישגיה" כפרקליטת המדינה ב"מבחן התוצאה".

6.1 העמותה מכוונת בפרק זה להפנות לאותה רשימה גדולה של כתבי אישום אשר יצאו מלפני פרקליטת המדינה – במהלך שנות כהונתה – כנגד אישי ציבור – כולם גם הם ב"קול תרועה רמה" שנסתיימו ב"קול ענות חלושה".

6.2 העמותה מבקשת מבחן מקצועי מצד הועדה – תחת "זכוכית מגדלת" - מבחן "פרטני" לעבודת הפרקליטה.

6.3 או אז, כך תטען העמותה, תגלה הועדה הנכבדה כי רשימת הזיכויים מבין אותם אלו כנגדם מיהרה המועמדת להגיש כתב אישום גדולה היא, רחבה היא, מעובה היא, באופן מובהק, ברמה הסטטיסטית.

6.4 העמותה מודעת גם מודעת לעובדה כי טוב הוא למערכת משפט במדינת חוק דמוקרטית, שמלפני בית משפט, בערכאה באשר היא, יסתיימו הליכים משפטיים, תוצאי הגשת כתבי אישום, ב"זיכויים" – לאו דווקא – וחלילה – בהרשעות "מאסיביות" ו"אוטומטיות" כאילו, חלילה, ב"חותמות גומי" עסקינן.

6.5 אלא שלא לכך מכוונת העמותה: העמותה מבקשת מטעם הועדה - בחינה מקצועית של ממש, פרטנית/ פרטיקולארית יש לומר, על פיה תבחן הועדה הנכבדה, תקשה ותשאל שמא מהרה המועמדת, נחפזה היא, ממניעיה, להגיש כתבי אישום באופן "קבלני", "אוטומטי" כמעט, תוך הפעלת שיקול דעת לקוי /מוטעה, שמא פסול בו, שמא מגמתי, פעם אחר פעם, דבר המלמד, לכאורה, אודות חוסר התאמה של ממש, מלבוא ומלשמש במשרת שיפוט בבית המשפט העליון – משרה הדורשת ידע מקצועי רחב, דקדקנות, שיקול דעת מיומן, שקול ומקצועי, נטול משוא פנים ופניות, נטול "השתייכות פוליטית" כזו או אחרת, ידע במבחן "דיני הראיות" ועוד ועוד.

6.6 העמותה סבורה כי במקרה בו עסקינן, תחת "מבחן התוצאה" כשלה הפרקליטה – היא המועמדת – כשלון מקצועי של ממש – כשלון כזה המונע מבעדה מלשמש ומלכהן כשופטת בבית המשפט העליון.

6.7 בטרם תביא מרשתי את סיכומיה, תבקש מרשתי להזכיר, כי בימי כהונתה של המועמדת, נמצאו על שולחנה, מזה חמש שנים [!] תיקיו ה"פליליים" ה"פתוחים" {"מב"דים"] של יו"ר הכנסת, הוא עו"ד ראובן [רובי] ריבלין, משהועבר על ידי המשטרה, לפרקליטות.

חמש שנים סבל מר ריבלין "עינוי דין" של ממש. חמש שנים מיותרות של סבל אנושי בל ישוער ובל יתואר.

ותתמה מרשתי ותקשה: שמא "חזקת החפות" הידועה, הפכה בעיני המועמדת ל"חזקת הכפות", דווקא, בבחינת "כלי" בידיה – מטעמיה – ממניעיה – מכוונותיה – פלסטלינה "כחומר ביד היוצר"?

גם עניין זה, לבדו, טוב שייבדק, עוד "בטרם כל יציר נברא"... .

לסיכום:

7. ממכלול האמור לעיל עולה לטענת מרשתי, כי המועמדת אשר לפנינו, אין בכישוריה, מחד, מבט צופה פני עתיד, ובהתנהגותה, מבט צופה פני עבר, מאידך, משום לכהן כשופטת על כס בית המשפט העליון הנכבד.

7.1 לחלופין תטען מרשתי כי כל עוד לא נחקרו המעשים החמורים, המיוחסים, לכאורה, למועמדת, בין במישרין ובין בעקיפין, אין למהר ואין לאשר את מועמדותה, וזאת עד לקבלת ממצאי החקירה ומסקנותיה, מטעם הגורמים המוסמכים.

7.2 והרי, כך מצינו ללמוד מדברי הטעם שיצאו מלפני כב' נשיא בית המשפט העליון, כב' השופט א' ברק, בפרשת מגדל כפר שיתופי [ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד נ' מגדל כפר שיתופי ואח' פד מט [4] 221, 426 – 427[:

אכן, אין לו לשופט לא חרב ולא ארנק. כל שיש לו הם עצמאותו ואי תלותו. לחם חוקו הינם

ערכי היסוד, ביניהם הוא מאזן באופן אובייקטיבי. אין הוא מחפש כוח. אין הוא תאב שלטון.

אין הוא מבקש להטיל השקפתו האישי על החברה. הוא מבקש אך לעשות צדק במסגרת

המשפט, ולעשות משפט שיהיה צודק. מאז הקמתה של מדינת ישראל, עמד בית המשפט

העליון - ועמו החברה הישראלית כולה - כמבצר הדמוקרטיה הישראלית.

ידועים דבריו של השופט ברנזון, לפיהם "בית משפט זה הוא המעוז הבטוח והאובייקטיבי

ביותר שיכול להיות לאזרח בריבו עם השלטון." (בג"צ 287/69 מירון נ' שר העבודה,

פ"ד כד (1) 337 362). תפקיד זה מקבל משנה תוקף עם חקיקת חוקי היסוד בדבר

זכויות האדם. סביב זכויות האדם נבנו חומות מגן נוספות. על שמירתן מופקד בית המשפט.

עליו הוטל התפקיד החוקתי לשמור על תפיסות היסוד וערכי היסוד של החברה הישראלית

כפי שהם מצאו ביטוי בחוקי היסוד (ראה Wellington, "Common Law Rules And Constitutional

221(1973 -74) Double Standards: Some Notes On Adjudication" 83 Yale L.J.).

עליו לאזן בין עקרונות היסוד של החברה הישראלית (כפי שהם מבוטאים בחוקי היסוד) לבין

צרכי הטווח הקצר של היומיום (כפי שהם מבוטאים בחקיקה הרגילה).

עליו הוטלה המשימה "לחשוף את הערכי והבסיסי, תוך דחיית הארעי והחולף"

(בג"צ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין, פ"ד מז(1) 749, 780)

[ההדגשות שלי – פ.פ.]

האם בכל אלו תעמוד זו המועמדת? – זו השאלה עליה משיבה מרשתי בלאו מוחלט - ומטעם זה פונה היא לוועדה נכבדה זו לבוא, לבחון, ורק אז להכריע.

7.3 ועוד נמצאנו למדים:

יפה מדרש אגדה שלפיו אין ממנים נושא משרה חשוב ("פרנס"), אלא אם כן נמלכים בציבור.

מדרש זה מושתת על הפסוקים: "ויאמר ה' אל משה לאמור ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" (שמות ל"א, ב') וכן "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי וגו'"

(ראה: שמות ל"ה, ל'):

"אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר 'ראו קרא

ה' בשם בצלאל'. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו רבונו

של עולם, אם לפניך הגון - לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך

ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא

הגון - לפנינו לא כל שכן!" (ברכות נ"ה ע"א).

(על החובה להימלך בצבור עיינו גם: שו"ע חו"מ סי' ג'; ערוך השולחן סי' נ"ג; שו"ת הריב"ש רע"א; הרב קוק, באר אליהו על באור הגר"א; וכן ראה בג"צ 6499/99 המפד"ל נ' הרב שלמה בן עזרא ואח', פ"ד נג(5) 606, 624).

7.4 כפועל יוצא מהדברים שלמעלה, וכבר אמר והזכיר בית המשפט העליון הנכבד בפרשת בג"צ 1993/03 [כב' השופט המלומד טירקל ] כי:

"כביכול, אי אפשר לו למינוי בלי "שיקול הדעת" של הציבור, אפילו הביעו הקב"ה ומשה רבנו את דעתם (לעניין פסילת נושאי משרה שיצא עליהם רינון, לפי המשפט העברי, השוו שמות יח, כא; סנהדרין, ז, ב; רמב"ם, כלי מקדש, ד, כא; שו"ת הרמב"ם, סימן קיא; שו"ע או"ח, נג, כה; שו"ת זקן אברהם, מהדורא תניינא, יו"ד, סימן ל).

7.5 מרשתי תטען כי המועמדת לא "הומלכה בציבור" כמועמדת ראויה, לשון המעטה לכהן כשופטת בבית המשפט העליון והמוני המונים בציבור, כך למדנו גם במשאלי סקר שונים באתרי אינטרנט שונים בימים אל ממש מצביעים על כך.

7.6 ועוד תזכיר מרשתי את שאמר הגר"א:

"הדיינים צריכין להיות בקיאין גם בטבעו של עולם בכדי שלא יהיה דין מרומה, דאם לא יהיה בקיא בעניינים אף שיהיה בקיא בדין תורה, לא יצא אמת לאמיתו, כלומר אף על פי שיפסוק אמת לא יהיה לאמיתו... ולכן צריך הדיין להיות בשניהם בקיא... היינו חכם בענייני תורה ופיקח בענייני עולם" (ראה: פירוש הגר"א (מקראות גדולות, פרדס), משלי, ו, ד).

ותתמה מרשתי, תקשה ותשאל: האם בהתנהגויותיה של המועמדת מצינו למצוא "פקחות בענייני עולם" [הוא עולם המנהל התקין וטוהר המידות...]?.

7.7 מרשתי מוצאת לנכון לצרף בנספחים לבקשה גם את מאמרו המאלף של העיתונאי עו"ד בן דרור ימיני ["מעריב", 23/4/2004] לעניין בו עסקינן, מאמר המדבר בעדו והשואל ומקשה בשאלות כבדות משקל ונוקבות, שאלות שתשובות עליהן אך מתבקשות בציבור- ואין להותירן תולות כך סתם, לדורייתא, בחללו של אוויר העולם.

8. מן הדין ומן הצדק לקבל את עמדת מרשתי ולאמצה - בכך שלא יאושר מינויה של המועמדת כשופטת בבית המשפט העליון הנכבד והלוואי ויתקיים בנו הפסוק:

"דור לפי פרנס, פרנס לפי דורו" [ערכין יז].

זאת, להבדיל חלילה מ: "דור ששופט את שופטיו" [בבא בתרא טו].

בכבוד רב,

פנחס (פיני) פישלר, עו"ד

\\מזכירות\d מזכירות\פ י נ י - מחלקה של פיני\עמותת אומץ\התנגדות למינוי עדנה ארבל 25042004 ורסיה סופית.doc