לתוכן
העניינים של תת-המדור: על הדין המשמעתי בלשכת עורכי-הדין
|
שמחה ניר, עו"ד חבר בארגון טרור? ביום 7.7.2003
התקיים בבית המשפט העליון הדיון בתיק על"ע 3954/03. בסיום הדיון
ניתנה החלטה: החלטה הדיון
נדחה למתן פסק דין. המערער יהיה רשאי להמציא רשימת אסמכתאות והעתק שלהן, לעניין
העונש, תוך שבעה ימים מהיום. ניתנה
היום, ז' בתמוז תשס"ג (7.7.2003). המשנה
לנשיא ש ו פ
ט ש ו
פ ט ת רשימת
האסמכתאות שהוגשה – כאן, למטה. פסה"ד –
כאן.
ההתייחסות לאסמכתאות – אפס. נשאלת השאלה מדוע הם,
השופטים, לא התייחסו לאסמכתאות אשר הוגשו על פי החלטתם-הם. התשובה: מאותה הסיבה
שהם לא התייחסו לרוב טענותיו החשובות של המערער. והתשובה היותר מרחיקת-לכת היא שהם בנו
מלכתחילה את תיק-ההתעלמויות הזה כך שבסופו-של-דבר הם יוכלו להגיע אל התוצאה
שכולנו כבר יודעים מה היא, ועל כך אמרינן: סוף מעשה במחשבה תחילה. ומדוע הם, השופטים, לא
התייחסו לרוב טענותיו החשובות של המערער? האפשרות היחידה הנראית לעין:
להסתיר מעיני הציבור את הסיבות האמיתיות שהנחו אותם. להגיע בכל מחיר להרשעה,
ובכל מחיר לעונש אשר נמצא אי-שם בין מתן שוחד לקבלת טיפול משפטי (שנת
השעייה אחת, סע' ג.7.) לבין חברות בארגון טרור (חמש שנות השעייה, סע'
ג.17.). ממש בחברה טובה!!! אגב: ההדגשה באותיות גדולות במיוחד של סע'
ג.17. הייתה גם במקור, כך שאי-אפשר להגיד שסעיף זה-וזה נעלם מעיניהם,
ב"טעות", או "בהיסח-הדעת". בוודאי שאי-אפשר להגיד עליהם שכל
הרשימה "נעלמה מעיניהם בטעות או בהיסח-הדעת"... מעניין מה היה אומר חברם, הד"ר מישאל חשין, על היושר
האינטלקטואלי שלהם. אבל בינתיים, כיוון שהשובב הידוע נטל
חופשה משובבותו והלך לעבוד בשערי משפט 1, סביר להניח שהוא לא ממש ייצא
מגדרו כדי להביע את עמדותיו הידועות – גם לא בעניין זה (יש לו עו"ד
3 שנים, בערך, לסיום החופשה). אז בינתיים היו אתם השופטים. |
|
בבית המשפט העליון בירושלים המערער: שמחה ניר, עו"ד, משעול גיל -1ג', כפר סבא
44281, טל' 051-520000 נ ג ד המשיב: הועד המחוזי, לשכת עורכי הדין, ת"א אסמכתאות
מטעם המערער (עפ"י
ההחלטה מיום 7.7.03, ועם מעט מילות-הסבר) א. כללי 1. אסמכתאות אלה
נחלקות לשתי קבוצות: האחת
- דברים שאמרו אחרים, והם מתיישבים
עם טענותיו של המערער, בין לעניין חומרת העונש, בין בכלל. והשנייה
- אסמכתאות מן הפסיקה לעניין חומרת העונש, ואלה, מצדן, נחלקות לשלוש קבוצות-משנה
(לקוחות מאוגדן שי שגב, עו"ד,
כמעט ללא סלקציה, ולמעט מקרים אשר, לדעת המערער, אין להקיש מהם דבר לענייננו): האחת - עבירות שיש בהן מידה זו
או אחרת של שחיתות-פרופר, והעונשים
עליהם נעים בין נזיפה וקנס לבין 5 שנות
השעייה בפועל (ובמקרה אחד - 6 שנות השעייה) השנייה - עבירות שאין בהן
שחיתות-פרופר, אבל יש להן גוון כלכלי,
בין ביתרון כלכלי לעורך-הדין, בין בנזק כלכלי ללקוחו, והעונשים עליהם נעים בין אזהרה או נזיפה לבין שנה אחת השעייה. והשלישית - עבירות שאין בהן לא שחיתות ולא גוון כלכלי אלא רק דיבורים
או צורה אחרת של התנהגות לא-אסתטית, והעונשים עליהם נעים בין הרשעה ללא עונש/אזהרה/נזיפה לבין
שלתושה חדשיה השעייה בפועל, או ששה חודשי השעייה על-תנאי בלבד. 2. והנה, למרות
שהעבירה נכנסת, ללא ספק, לקבוצה השלישית, במסגרתה
מקובל לגזור עונשים קלים, יחסית, התייחסו ערכאות הלשכה אליה כאילו הייתה בה משום שחיתות-פרופר (או
חברות בארגון טרור!), והטילו עליה עונשים המקובלים במסגרת הקבוצה הראשונה. ב. דברים שאמרו
אחרים, והם
מתיישבים עם טענותיו של המערער 1. נספח א' הוא ידיעה עיתונאית (הארץ, 10.7.03) על אדם רעב אשר גנב ... חצי בקבוק מיץ ופחית
בירה, והתובעת מטעם המדינה, עורכת-דין,
דרשה להטיל עליו ... שבע שנות מאסר-בפועל!!! אומר על כך
(בגוף הידיעה) עו"ד ד"ר יובל
אלבשן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בדיוק את הדברים שאמר המערער על הקובל: "התביעה ביזתה את כבוד
המקצוע"! להתנהגותה
של התביעה באותו המקרה, ובאנלוגיה גם
במקרה דנן, ניתן לתת שתי הגדרות: האחת - להיטות ל"נצחון ליטיגאנטי" לשמו
- דבר פסול כאשר מדובר בפרקליט ציבורי; והשנייה - "צמאון לדם", עד כמה שזה
נשמע לא סימפטי. 2. נספח ב' הוא מאמרו של העיתונאי יואל מרקוס (הארץ, 11.7.03), תחת הכותרת גם
גודל לב הוא כוח. במקרה דנן אף אחד מהמעורבים בהליכים לא גילה
גדלות-לב, דבר המעיד על גילוי סימני חולשה. נתחיל מראש ההוצל"פ, המתלונן: הוא יכול
היה להגיב אחרת. הוא יכול היה לומר: יראה
הטוען לפחות דוגמה אחת לטענותיו ("ואז נדבר", או משהו דומה), אבל הוא העדיף לשלוח תלונו למוסדות הלשכה,
בידעו כי אלה לא ייתנו יד לבירור הטענות, ויעדיפו להיתפס לעניין
ה"סגנון". נמשיך בעסקני הלשכה, אשר גם הם גילו סימני
חולשה: הנה, בא חבר מן השורה, ומראה כי
אפשר להילחם בתופעות שליליות, דבר שאנחנו לא מעזים לעשות, מחשש
ל"קלאש" עם שופטים/רשמים שמחר אנחנו עשויים להופיע בפניהם. הלאה: בית הדין הארצי, המסיים במלים: אם לא יושעה זמנית מי יודע כמה
"חללים" יפיל (המערער) בדרכו המקצועית (בעמ' 19, שורה תחתונה; המרכאות - במקור!!!). ועל כך
אמרינן נו, באמת, ממה הם מ-פ-ח-ד-י-ם?
משמחה ניר, אשר לא הצליח להפיל אפילו חלל אחד, לא "בדרכו המקצועית"
ולא בכלל?! ולא למותר
להזכיר את מאמרו של הפרופ' זאב סגל
(אשר הוגש במהלך הדיון), המסיים במלים: "כך גם הכרה ממשית בחופש הביקורת על המערכת השיפוטית. חופש
כזה יכול לחזק את האמון במערכת שאמורה
להיות בעלת די כוח עמידה, כדי שלא כל אמירה קשה תפגע בה ותחייב הגנה עליה
באמצעות הרשעת הדובר בעבירה פלילית או משמעתית". מבחן-הכוח האמיתי הוא, איפוא: דבר כה שאתה רוצה,
תרגיז, תקומם - אנחנו מאמינים בצדקתנו, ואנחנו מספיק חזקים לספוג את הביקורת
ו"להישאר בחיים". 3. נספח ג', חלק מכרוז בחירות מ
מערכת הבחירות האחרונה בלשכת עורכי-הדין, הוא "הרחבה" של הנספחים ה(1) עד ה(9) להודעת הערעור,
המראים איזו צביעות היא של עסקני הלשכה, המגדפים זה את זה, ואת כולי-עלמא, אבל
כאשר חבר-מן-השורה אומר דברים קשים, אפילו בסגנון תקני-למהדרין, מיד משתלחים ב"סגנון" שלו ... דוגמה מתוך
הנספח הזה: שלמה כהן (ראש הלשכה - ש' נ') (לחבר הוועד המרכזי
...): "לך תביא את הבונזו"
(מזון לכלבים, למי שלא יודע - ש' נ'). כל אלה
מחייבים לומר ללשכה: אתם לא יכולים
לעשות סלקציה: אתם תתירו כל רסן, ואחר-כך, בשם "כבוד המקצוע", תבקשו
להרחיק חברים מן השורה. זה לא מוסיף כבוד למקצוע, אלא להיפך! 4. נספח ד' הוא קטע מדברי כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק, בבג"ץ 990/92, שם אמר: "כנגד דעות מקוממות צריכות לבוא
דיעות מתקנות, ולא ...". וה"ולא"
המתאים למקרה דנן ברור מאליו. ג. דוגמאות
עבירות שיש בהן מידה זו או אחרת של שחיתות-פרופר, והעונשים עליהם נעים בין נזיפה
וקנס לבין 5 שנות השעייה בפועל (ובמקרה אחד - 6 שנות השעייה) 1. גביית שכ"ט
מעל המקסימום המותר - העונש: נזיפה, קנס
(נספח ה'). 2. אי הופעה
לדיונים, החתמת לקוח על תצהיר שאינו אמת - העונש: ששה חודשי השעייה על תנאי (נספח ו'). 3. זיוף - העונש: 4 חדשי השעייה בפועל (נספח ז'). 4. אי-הגשת תביעה
עבור לקוחות, ועיכוב המסמכים שלא בתום-לב
- העונש: 4 חדשי השעייה (נספח ח'). 5. ייצוג נגד
לקוח - העונש: 6 חדשי השעייה (נספח
ח'1). 6. אימות לא-נכון
של חתימה על תצהיר + הגשת הצהרה למס-שבח כאשר הנחזית להיות חתומה עליו אינה
חתומה - העונש: 10 חדשי השעייה (נספח
ט'). 7. מתן שוחד לקבלת טיפול משפטי - העונש: שנת השעיה אחת (נספח י'). 8. אי הגשת ערעור
והטעיית לקוח לחשוב כי אכן הוגש ("מעשה
מובהק של אי-יושר ומעילה באמון של לקוח") - העונש: שנה אחת השעייה (נספח י"א). 9. הטעיית רוכשי
דירות, ומכירת דירה ע"י חברה שאינה קיימת ואינה בעלת הזכויות - העונש:
שנתיים השעייה בפועל, ושלוש על תנאי (נספח
י"ב). 10. זיוף (מחיקה בטיפקס של החלטת רשמת), הבאת
המסמך המזוייף לפני רשם אחר, וקבלת צו במירמה - העונש: שנתיים וחצי השעייה בפועל, ושנתיים וחצי על תנאי (נספח י"ג). 11. קבלת דבר
במירמה בנסיבות מחמירות במירמה והפרת אמונים בתאגיד ובנסיון לקבלת דבר במירמה
(לאחר שנשפט בפלילים ונדון לשנת מאסר בפועל, וההליך היה לפי סע' 75 לחוק הלשכה)
- העונש: שלוש שנות השעייה (נספח
י"ד). 12. קבלת דבר
במירמה, עבירות על חוקי המטבע - העונש: שלוש וחצי שנות השעייה (נספח ט"ו). 13. הטעיית קוני קרקעות,
שכנוע לרכוש קרקעות תוך העלמת עובדות - העונש: חמש שנות השעייה (נספח ט"ז (א-ב)). 14. קשירת קשר
לביצוע פשע, קבלת דבר במירמה (הליך לפי סע' 75, כנ"ל) - העונש: חמש שנות
השעייה (נספח י"ז). 15. עבירות חוזרות
ונשנות על חוקי המטבע - העונש: 5 שנות השעייה (נספח י"ח). 16. זניחת הטיפול
בעניינו של לקוח, זיוף פסקי דין כדי
להראות ללקוח ולשכנעו כי אכן טיפל כיאות בעניינו - העונש: 5 שנות השעייה (נספח י"ט). 17. חברות בארגון טרור -
העונש: חמש שנות השעייה (נספח כ'). 18. זיוף חתימת הלקוח + עבירות נוספות -
העונש: שש שנות השעייה (נספח
כ"א). ד. דוגמאות
לעבירות שאין בהן שחיתות-פרופר, אבל יש להן גוון כלכלי כלשהו, והעונשים עליהם
נעים בין אזהרה או נזיפה לבין שנה אחת השעייה 1. הזנחה חמת אי
קבלת שכר טירחה - העונש: אזהרה (נספח
כ"ב). 2. חריגה מהרשאה
- העונש: נזיפה (נספח כ"ג). 3. משיכת צ'קים
ללא כיסוי - העונשים: נזיפה, ששה חודשי השעייה בפועל וששה על תנאי; שנה השעייה
בפועל (נספח כ"ד). 4. הזנחה בטיפול
בעניינו של לקוח - העונש: ששה חדשי השעייה
(נספח כ"ה). 5. התרשלות כלפי חברה
ביטוח, אי טיפול בענייני מס שבח עבור לקוח - העונש: חודשיים השעייה בפועל + שבעה
חודשים על תנאי (נספח כ"ו). 6. הזנחה טיפול
"כרונית" ובעיות כספים - העונש: שנה השעייה (נספח כ"ז). ה. דוגמאות לעבירות
שאין בהן לא שחיתות ולא גוון כלכלי אלא רק דיבורים או צורה אחרת של התנהגות
לא-אסתטית, והעונשים עליהם נעים בין הרשעה ללא עונש/אזהרה/נזיפה לבין שלתושה
חדשיה השעייה או ששה חודשי השעייה על-תנאי בלבד 1. נקיטת לשון איום וסחטנות במכתב - העונש: הרשעה ללא עונש (נספח כ"ח). 2. התנהגות מתפרעת בעת דיון בבית הדין -
העונש: הרשעה ללא עונש (נספח
כ"ט). 3. איומים -
העונש: אזהרה (נספח ל'). 4. התבטאות פוגעת ומעליבה כנגד מוסדות הלשכה
בעת מתן תשובה - העונש: אזהרה (נספח
ל"א). 5. משלוח חומר
לבית המשפט ובו האשמות כנגד חבר-למקצוע
(בתום לב, אבל בלא בירור ראשוני קודם לכן) - העונש: אזהרה (נספח ל"ב). 6. אי גילוי לבית
המשפט על קיומו של מוצג היכול להשפיע על שיקול-דעתו - העונש: אזהרה (נספח ל"ג). 7. פנייה לשופט מחוץ לכתלי ביהמ"ש בעניין
תלוי ועומד - העונש: נזיפה (נספח ל"ד). 8. זילות חבר
למקצוע, הגשת בקשה לדחיית הדיון ובה הצגת עובדות לא נכונות לבית המשפט - העונש: התראה וקנס (נספח ל"ה). 9. כתיבת מאמר ובו ביטוי פוגע נגד שופט -
העונש: השעיה על תנאי למשך תשעים ימים
וקנס (בערעור זוכה, אבל זה לא רלוואנטי לעונש) (נספח ל"ו). 10. התבטאות פוגעת ומעליבה בכתבי הטענות, כנגד
הצד שכנגד - העונש: ששה חדשי השעייה
על-תנאי (בוטל בערעור, משום שבעת ביצוע העבירות טרם היה עונש כזה בחוק) וקנס (נספח ל"ז). 11. משלוח העתק
מכתב לתיק בית המשפט ("משלוח
מכתבים לתיק בית המשפט, שלא בדרך המקובלת, הינו מעשה חמור, ומן הראוי שהעונש
שיוטל ירתיע לא רק את המערער אלא גם את חבריו למקצוע") - העונש: השעייה בת חודש ימים (נספח ל"ח). 12. מסירת מידע
מוטעה לבית המשפט - העונש: 3 חדשי השעייה
(נספח ל"ט). שמחה
ניר, עו"ד המערער העתק:
למשיב |
|
|