|
בן-דרור
ימיני
נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור.
בנעוריו נזרק ממוסדות לימוד שונים, פרסם את הספר "אגרוף פוליטי", היה
עורך העיתון החברתי הלוחמני "הפטיש", והגיש תוכניות רדיו. עיתונאי
ומשפטן. חובב ג'חנון וחילבה.
שיעור בתקשורת
בית המשפט
בתל-אביב עסק בסכסוך בין השחקן יוסף שילוח לבין משפחה יפואית. חברת החדשות של
הרשות השנייה החליטה לשדר כתבה ארוכה באותה פרשה. שילוח ביקש לעכב את שידור
הכתבה, הן משום הפגיעה הצפויה בשמו הטוב, והן משום שהעניין תלוי ועומד בבית
המשפט והוא לקראת הכרעה.
חברת החדשות האמיצה סירבה. הכתבה הלעגנית של מרדכי קירשנבאום
באולפן שישי, הפכה את שילוח לגזלן, נצלן וחמסן. ולא סתם, אלא של ערבים מסכנים
מיפו. חמישה ימים לאחר שידור הכתבה פורסם פסק הדין. בית המשפט קבע באופן נחרץ
ששילוח פעל בהגינות. עברו חודשים נוספים, וגם בית המשפט המחוזי קבע ששילוח פעל
באופן ישר והגון. על שני פסקי הדין הללו היה דיווח קצר ויבש. בהמשך זכה שילוח גם
בתביעת דיבה נגד חברת החדשות.
אסור, בשום פנים ואופן, למהר ולהסיק מסקנות. העובדה שחברת החדשות טעתה אז, עם
צוות שונה לחלוטין, לא אומרת שגם ביום שישי שעבר, בכתבה שהובילה להתאבדותו של הרשקוביץ - היתה רשלנות או עילה
לדיבה.
אבל ההתייצבות האוטומטית, הגילדאית, של יותר מדי אנשי
תקשורת, לצדה של חברת החדשות, לא מוסיפה אמינות למקצוע העיתונות. מותר לנו לומר
שצריך לבדוק. מותר לנו לומר שיש טעויות. במקרה של שילוח, הפגיעה היתה אנושה. אני מכיר אותו. משהו בו נשבר בעקבות אותה
פרשה.
לאחר שחברת החדשות סירבה לפרסם הכחשה והתנצלות, פנה שילוח גם לבית הדין לאתיקה
של מועצת העיתונות. הוא הפסיד בערכאה הראשונה, אבל בית הדין הגבוה הפך את ההחלטה
וחייב את חברת החדשות לפרסם הכחשה והתנצלות.
חברת החדשות היתה צריכה להרכין ראש. להתבייש. להודות
בטעות. לפרסם הכחשה והתנצלות. זה כל כך אנושי. זה כל כך מתבקש. עניין של שניות
בודדות. אבל לא. חברת החדשות העדיפה לשלם הון עתק לעורכי דין ולפנות לבית המשפט
המחוזי, כדי שזה יבטל את החלטת בית הדין לאתיקה. העניין עדיין תלוי ועומד.
תגובת חברת החדשות: "כשם ששילוח עבר מערכאה לערכאה, ורצה למצות את הדין, גם
לנו יש זכות למצות את הדין. ובכל מקרה, קיימנו את החלטת בית המשפט ושילמנו את
הפיצוי הכספי". הם שכחו רק דבר אחד: שילוח נאבק, בעקשנות, על שמו הטוב. הם
נאבקים, בעקשנות, על שמו הרע. כך שצר לי, אבל אני מסרב להתייצב בשורה אחת עם
חברי הגילדה שלי. הסיפור העצוב של יוסף שילוח, הסיפור שלא נגמר, הוא הסיבה שלי.
פורסם ב-nrg.
.
כתבו
לנו
לפורום
|