|
ענייני דיומא, פברואר 2005 המדור ענייני
דיומא מבקש ללבוש צורה חדשה. מהחודש הקודם הוזמנתם אתם, הקוראים, לכתוב את
המדור הזה, כל קורא לפיו הבנתו, השקפתו והזמן העומד לרשותו. קורא אחד הרים אם הכפפה, וכתב לתפארה אייטם אחד למדור
של החודש הקודם. אתם לא צריכים לכוון לדעתו של האתר, אלא לדעתכם-אתם. לצערי עדיין ההתנדבות אינה המונית ... בהצלחה! אז מה
היה לנו החודש? נתבקשתי על ידי ידיד להפיץ לרשימת המכותבים שלי את מאמרו של
השופט-בדימוס אורי שטרוזמן, אשר חולק על חוקיותו של חוק אשר מחוקקיו פעלו
בניגוד להבטחות שהרעיפו על ראשי בוחריהם, והוא מציע לפתור את הבעייה בדרך של
משאל-עם, או בחירות חדשות. הוא, שטרוזמן, גם "מנחש" כי אופן הטיפול של הבג"ץ
בעתירה על חוקיותו של "חוק העקירה" יהיה כאופן טיפולו בפרשת "האי
היווני". במלים אחרות: הבג"ץ עשה לאריאל שרון הנחות בעניין האישי,
וכך יהיה גם בעניין הפוליטי. וכך עניתי לידידי: יש לי בעייה טכנית עם הפצה המונית של דואר אלקטרוני,
וגם את הפצת הניוזלטר של האתר של קימקא צימצמתי מאוד. יש לי גם בעייה עם שטרוזמן ועם משאל העם. כששטרוזמן היה שופט, הוא לא היה פוסל חקיקת-משנה
באותה הקלות שהוא מציע לנו לפסול חקיקה ראשית. כששטרוזמן רצה להגיע לעליון, אני מניח שהוא לא היה
אומר דברים כאלה על הבג"ץ. ובאשר למשאלי עם, ראה 2 אייטמים כאן: http://www.quimka.com/actualities/actualities200402.htm הבעייה היא שאלה הקוראים למשאל-עם מציעים, למעשה פלביסציט,
ולא רפרנדום, ואם שרון עצמו היה מציע את זה – הם היו הראשונים להתנגד. ואף אחד (גם לא שטרוזמן) לא מבטיח שאם משאל העם
יאשר את ההתנתקות - המתנגדים ירכינו ראש. מצידי לא אכפת לי לקיים גם כאן משאל-עם, אבל זה
עולה כסף, והדרך הקלה ביותר לעשות זאת היא לגזול מפיותיהם של עוללים, אשר אין
להם דוויזיות ואין להם מרכז-מפלגה. ואם ננהיג משאל עם הפעם – מה הלאה? אלה המאוכזבים
ימצאו אלך תירוצים מדוע זה "לא דמוקרטי", ומדוע יש לקיימו "רק
במקרים נדירים", ואלה שיהיו מרוצים ירצו עוד ועוד, עד שמישהו ייכווה, ואז
הוא יגיד רגע-רגע, טעיתי (אבל הצד-שכנגד גם הוא יגיד רגע-רגע, טעיתי, ובסך הכל
הם יחליפו כסאות מוזיקליים, והשאלה מה נכון מבחינת "חוקתית" תיגזר,
בסופו-של-דבר, לפי האינטרס. וחוקתיות מונחית-אינטרסים כזו אינה דרך שלטון. אם, למשל, היו מקיימים משאל עם על בחירת
הרמטכ"ל, אני, למשל, הייתי מצביע נגד החלוץ המרכזי, אבל כל מה שאני
יודע עליו זה הקשקשנות שלו, וזה חוסר-אחריות לתת לשמחה ניר לקבוע מי יהיה הרמטכ"ל
רק לפי הקשקשנות שלו, למרות שגם היא בין השיקולים הלגיטימיים. או, למשל, אם היו מקימים משאל עם על השופטים (כמו
בארה"ב): מבחינתי הייתה מדינת ישראל נשארת בלי שופטים, כדאמרינן:
ללכת בלי, ולהרגיש בלי. אבל הכי טוב זה משאל עם על המהירות המותרת:
10% יגידו להוריד 20 קמ"ש מהקיים, 10% יגידו להוריד 10 קמ"ש מהקיים,
10% יגידו לא לשנות דבר, 10% להוסיף 10 קמ"ש, 10% להוסיף 20 קמ"ש, 10%
להוסיף 30 קמ"ש, 10% להוסיף 40 קמ"ש, 10% להוסיף 60 קמ"ש, 10%
להוסיף 80 קמ"ש, ו-10% יגידו לבטל כליל את הגבלות המהירות: זה רפרנדום
אמיתי, רפרנדום המשקף את רצון העם, ואני בעד רפרנדומים, בעיקר אם התוצאה היא
ביטול מוחלט של הגבלות המהירות. אבל אפשר גם לבוא אל העם ולשאול אותו אם הוא תומך
בהחלטת הממשלה להעלות את המהירות המותרת ב-10 קמ"ש, או מתנגד לה: זה
פלביסציט השם לצחוק את המושג משאל עם, ואני נגד פלביסציטים, אלא אם כן התוצאה
היא ביטול מוחלט של הגבלות המהירות. ראה עד כמה אני חדור דמוקרטיה. אבל אם שטרוזמן יבקש להתארח אצל קימקא - הבעייה בה
פתחתי אינה קיימת, כי המדור קימקא מארח לא סובל צנזורה. עונה לי ידידי: הבנתי, ובנסיבות פחות לוחצות הייתי אפילו מתווכח
איתך על מה שאני חולק על דעתך. שטורזמן לא רוצה להתארח לצערי, וממעט לדבר. אני
דווקא אוהב את הראש שלו, ומודה לו על המעט שהוא נתן לי כאן בקמצנות. הוא משפטן
מצויין. ואני משיב לידיד: אני לא יודע על מה אתה חולק, כי אני, כדרכי,
הקפדתי שלא להביע כל דיעה. הדיעה היחידה שהבעתי היא שאני בעד משאל עם בעניין
המהירות המותרת, בתנאי שהתוצאה תהיה ביטולן של כל הגבלות המהירות, ולעניין זה
אין נפקא מינה, לדידי, אם זה יהיה פלביסציט או רפרנדום. ואם על כך אתה חולק, אז אנחנו חלוקים גם על זה.
קורה. ואני לא יודע אם לאחל לך נסיבות פחות לוחצות, כי
נסיבות כאלה מראות שיש עבודה, ברוך השם. ובאשר ל"ראש
של שטרוזמן" אני מוסיף: הראש של שטרוזמן בסדר, ואני מסכים שהוא משפטן
מצויין (אחרת, ככל הנראה, הוא מזמן היה מגיע לעליון (ע"ע חיות, אדמונד לוי
ואח'). אני אפילו הקדשתי לו פעם מאמר אוהד, כשהוא עדיין היה שופט, כך שאיש לא
יחשוד בי כשומר טינה, כלפיו או בכלל. אכן, מקובל ששופט שומר את דיעותיו הפוליטיות סמוך
לחזה, כל עוד הוא שופט, אבל את השקפותיו המשפטיות המקצועיות הוא צריך להביע
באותה נחרצות לא רק אחרי הפרישה מכס השיפוט – אפילו אם הוא ייחשד כמוטה-פוליטית. אז זה
מה שהיה לנו החודש: ·
ויכוחים אשר לא נגמרו, וספק אם ייגמרו במהרה על העקירה, על
ההינתקות, על הסרבנות, ומה לא. ·
החלטה על מינוי רמטכ"ל אשר מרגיש מכה קלה באווירון, אבל ישן
טוב בלילה. ·
היו עוד דברים, אבל כתפי דלות מלשאת לבדי את המשא הזה. ומה יהיה
לנו בחודש הבא? ·
המשפטנים, מן הסתם, ימשיכו לתת חוות-דעת "מקצועיות-נטו",
אשר, "במקרה" (ממש במקרה), תואמות את דיעותיו הפוליטיות של המשפטן. ומה לא
יהיה לנו בחודש הבא? ·
לא יהיה משעל-עם על הרמטכ"ל הבא. ·
גם לא יהיה משאל-עם מוצהר על המהירות המותרת בדרכים, אבל המשאל
הזה מתקיים כל הזמן, אלא שמימוש ההצבעה-בגלגלים תמיד מפגר אחרי תוצאות המשאל. ראו כאן: http://www.quimka.com/book/pt3ch1.htm תחת כותרת המשנה "שאלה של זמן", דברים אשר
כתבתי לפני עשרים שנה ויותר, וכן, תחת כותרת-המשנה "מחר-מחר", חילוקי-דיעות
שלי עם אחד המומחים לתעבורה, אשר, באוקטובר 1983, אמר כי "אולי במאה העשרים
ואחת" אפשר יהיה להעלות את המהירות המותרת. אז אנחנו כבר במאה העשרים ואחת, אבל גם במאה הקודמת, ואחרי דבריו
של הנ"ל, כבר העלו לא פעם את המהירות המותרת (אמנם לא בכל התחומים), וגם הפכו
לעבירת-קנס מהירות של 150 קמ"ש, בנסיבות מסויימות – דבר שאפילו אני לא
חלמתי עליו אז. המומחה הזה, אגב, הוא דני שטרוזמן, האח של. |